ג'וזף פילאטיס - האדם והשיטה
ב-1912 עבר לאנגליה, שם אימן בלשים בסקוטלנד-יארד בהגנה עצמית. במלחמת העולם הראשונה מצא עצמו כלוא עם שאר הנתינים הגרמנים במחנה ריכוז. במחנה המשיך לפתח תרגילים המתאימים למגבלות המקום, בכדי לשמור על כושר גופני. זו הייתה ראשית דרכה של השיטה בעבודה על מזרן, שהיה בחדרים לכל אסיר. תשומת ליבם של האנגלים הופנתה לשיטת האימון שלו, בעקבות מגיפת שפעת קטלנית שפרצה במחנה ב-1918, אשר ממנה נפגעו ונפטרו כל האסירים פרט לאלו שהתאמנו עם פילאטיס. פילאטיס הועבר ממגורי האסירים אל מחלקת הפיזיותרפיה בבית החולים, בה שיקמו את החיילים הפצועים. בהיותו ממציא וחוזה, הוא גזר פדים ותחבושות והשתמש באביזרים שהיו בנמצא על מנת ליצור לפצועים אמצעים נוספים, כגון קפיצים שחיבר למיטות, שאפשרו להם להשתמש ולהיעזר בהתנגדות לפיתוח ושיקום שרירים בעת ששכבו במיטתם והניעו את אבריהם. מיטת בית החולים שפיתח עם הרצועות, התפתחה יותר מאוחר למכשיר שמוכר היום בשם "קדילק".
לאחר המלחמה חזר לגרמניה ושם לאחר שיצר קשר עם רודולף פון לאבאן, אבי זרם הלאבאנוטציה - טכניקת ריקוד - וממציא כתב התנועה, החלו השניים לשתף פעולה ותרגיליו של פילאטיס הפכו לחלק מתוכנית אימוניהם של רקדנים מפורסמים. הניה הולם כללה רבים מתרגיליו בתוכנית ההכשרה שלה, והם מהווים עד היום חלק מ"טכניקת הולם" הידועה. הטכניקה אומצה לא רק על ידי רקדנים, פילאטיס נקרא לאמן גם את כוח המשטרה של המבורג.
עם התחזקות הצבא הנאצי לפני מלחמת העולם השנייה, רכש פילאטיס שם והשלטונות הזמינו אותו לאמן את הצבא הגרמני החדש. זה היה מבחינתו קו הגבול, שאותו סירב לחצות וב-1923הוא היגר לארה"ב. במהלך השיט פגש פילאטיס את קלרה, אשתו לעתיד ויחדיו הקימו את הסטודיו הראשון שלהם בניו יורק, באותה הכתובת של ה"ניו יורק סיטי בלט". כך העמיק הקשר שלו עם עולם המחול.
טד שואן, אבי המחול המודרני, וכן מפגשים עם אנשי מחול מפורסמים, כמו מרתה גרהאם, השפיעו מאוד על עבודתו. הוא פיתח את המכשיר הראשון שלו, שהיווה המשך לעבודה על המזרן.
בשנות ה-60' המוקדמות של המאה ה-20 היו לפילאטיס הרבה מאוד לקוחות, שהיו רקדנים מהשורה הראשונה בניו יורק. למעשה, פילאטיס נעשה פופולרי גם מחוץ לניו יורק ובשיעורי הריקוד בכל רחבי ארה"ב תרגלו מדי יום את התרגילים שלו.
הרקדנים הנודעים גילו שהתרגילים שביצעו בהדרכתו, שיפרו והשלימו את תוכניות התרגילים המסורתיות בהן השתמשו. שחקניות ושחקנים, אתלטים וכן העשירים והמפורסמים, נמשכו כולם אל שיטת האימון, שבנתה כוח ללא ניפוח שרירים, תוך איזון בין כוח לגמישות והשגת הרמוניה מושלמת בין התודעה לגוף.
הצוות שלו עבד ברמה גבוהה מתוך הבנה מעמיקה של גוף- נפש. פילאטיס הושפע גם מתורות המזרח, כמו היוגה, ומכאן הקשר של העבודה לנשימה, לתודעה ולזרימה. הגישה אל התרגילים, היא זו שמבדילה את השיטה משיטות אימון אחרות. הגישה היא הוליסטית. כמו בשיטות התרגול מהמזרח, היא כוללת הדרכה של התודעה איך לשלוט בגוף, וככל שמפתחים את החוש והמודעות לגוף עם הקואורדינציה שלו, מגלים שניתן לשלוט בכל חלק בגוף.
בפילאטיס, מתייחסים אל הגוף כולו כאל מקשה אחת. אין אפשרות לעבוד על שיפור חלק אחד של הגוף ללא התייחסות לכל שאר חלקיו. לכל תנועה באיבר מסוים ישנה השפעה על איבר אחר. השרירים השומרים על יציבות בזמן שאיבר אחר מתנועע, חשובים באותה מידה כמו אלה שמבצעים את התנועה.
בדרך טבעית ומהסיבה הפשוטה של יעילות השיטה, התפתחה הטכניקה לכיוונים שיקומיים. כאשר עובדים נכון עם הגוף, פותרים בעיות גופניות. כיום, ישנם מכוני פיזיותרפיה המבססים את טכניקת השיקום שלהם על פילאטיס. דרך כל תרגיל, מיד מזהים חוסר איזון, חולשות ובעיות שונות של הגוף, אשר לאו דווקא בגללם מגיע הלקוח ולהפך.
פילאטיס המשיך לאמן בסטודיו שלו עד שנפטר ב-1967, בגיל 87.
הוא היה מטיף את תורתו וחולק אותה עם תלמידיו, כאשר למעשה, לפי תורתו ואמונתו, אנשים מכל רחבי העולם אמורים לעסוק ולתרגל את שיטת פילאטיס, אותה כינה "Contrology".
בעשור האחרון בעזרת תלמידיו ויורשיהם, גברה המודעות לשיטה בהדרגה וכיום משתמשים בה כל אחד ואחת הרוצים לשפר את חייהם,ללא תלות בכושר גופני או בריאותי ולא רק רקדנים.
עקרונות השיטה
ערכה:טל גרינשטיין
No comments:
Post a Comment